בלוג תמונות

בהיותי מורה לספרות, עברית היא חלק מ"כלי המקצוע" המובהקים שלי. אחד העזרים שקמו למורים רבים הינו האתר של האקדמיה, והאפשרות לדיוור של כל החומרים אותם היא מפרסמת.

קבלו פריט אחד מרבים שהגיעו אליי היום:

עשרת הדברות לשמירת הבריאות בין דפי הארכיון שלנו מצאנו את עשרת הדברות לשמירת הבריאות שהתפרסמו ב"לוח החבר" של המושבה מְנַחֶמְיָה שבדרום עמק הירדן. את המושבה יסדו בסוף שנת תרס"א (דצמבר 1901) חמש משפחות, והיא הייתה היישוב היהודי הראשון באזור בעת החדשה. באייר תר"ף (24 באפריל 1920) התקיפו פורעים ערבים את המושבה, והיא פונתה לתקופה קצרה. תחילה היא נקראה "מלחמיה", אך בשנת תרפ"א (1921) שונה שמה למְנַחֶמְיָה על שם מנחם, אביו של הנציב העליון הרברט סמואל.

הספקתי לבדוק כחמש עבודות של תלמידים, במסגרת הוראה מקוונת. נתתי ציונים, הסברתי לשלושה ערעורים היכן טעותם, ואחרי שאקבל את שאר העבודות, אוציא מסמך מסכם שיסביר להם מהי מטאפורה ומדוע השיר "הים ביני ובינך"/הנגיד לא פותח במטאפורה.

כמו-כן, כתבתי את הטור הדו-שבועי שלי בבלוגוספירה "קהילת פרפרים - הבלוגוספירה". בטור הזה הפעם הרעיון היה להדגיש את המשך החיים, בניגוד לכאלה המרגישים שהם נעצרו להם. 

 הרשתות החברתיות הינן אחד הפתרונות הנפלאים לבידוד. כך אני מבקר מדי בקר באתרים רבים, קורא, שומע, מגיב.

הנה דעתי בענין המעקב אחרי חולים בקורונה -

צריך להבחין בין הגנה על הציבור/זכויות הפרט ובין אלימות השלטון, שנעשית באמצעות מעקב. ההיסטוריה של המאה העשרים, במיוחד בדיקטטורות המסואבות במזרח אירופה ובמערב אסיה למדו אותנו לקחים קשים מאוד על אותה זכות מפוקפקת "הזכות לפרטיות". מעקב שיטתי אחרי אדם היא פגיעה בחירותו. אבל, ישראלים כאיטלקים אוהבים לצפצף על הנחיות והוראות, ולכן מבודדים רבים, בינם גם חולים מבלים מחוץ לבית, באיזורים עם הרבה בני אדם, וסכנתם - האמיתית או החזויה - לציבור גבוהה, ולכן יש לעקב אחריהם. ושוב, החרדה מ"מדרון חלקלק" [ אם הצלחנו כאן כבר דבר לא ימנע החלקה לעבר אפס זכויות פרט], או מצב דומינו [ הפלנו קובייה אחת - מעקב - אז כל השאר יפלו] עומדות מאחורי ההתנגדות לאישור מעקב אחרי אזרחים.