בלוג תמונות

הבנתי לפני שעה, עת התעוררתי משנ"צ ארוכה במיוחד, שאני יכול להפוך לילה ליום  ויום ללילה, מה זה משנה בעצם. את הכלבה לא החזרנו מהמלון בו היא שוהה [ 60 ש"ח, כולל 3 ארוחות וטיול יומי ארוך ], וכך כל רגע שאני אוכל משהו, נכנס למקום בבית, קצת , מתעמל אני מביט סביבי לראות את החיוך שלה שאיננו. הנביחות חסרות, אפילו הריח שלה נעלם לו לגמרי.  החלטתי מדי יום לצלם דרך אחד מחלונות הבית שלנו, שאסור לנו לצאת ממנו. כבר העליתי תמונת צעיפי החורף שלי, תיכף אעלה גם תמונה מ"החוץ". אולי אקבל על זה קרדיט מהמורה בקורס הצילום או אעשה תערוכה, מי יידע.

שמתי לב שאינני מדווח כלל על קריאת ספרים, וזה "חמור" מאוד, שהרי אני מורה לספרות, בוגר חוגי ספרות, פילוסופיה ותיאטרון, ואני לא קורא בזמן בידוד. אז הסירו דאגה מלבכם, כיוון שביוון קראתי בלי סוף, בלילה כשלא הצלחתי להירדם, אני זקוק למעט מנוחה. בכל מקרה ממתינה לה ערימת ספרים מכובדת לבת זוגי ולי.

בת זוגי לא אוהבת ששמהּ מופיע ברשתות חברתיות או בכל מקום בו מישהו שמכיר אותה יקרא עליה, ולה אין שליטה ממשית על מה שהוא קורא. שליטה לעולם לא תהיה לה על תכנים שאני כותב, אבל הבחירה שלה לא להופיע ברשתות החברתיות, שלא כתוצאה מפעולה ישירה ועצמאית שלה מקובלת עליי. לכן, בשלב הזה לא אכתב אודותיה מילה אחת, אפילו.

אין דבר מוזר יותר מלקום בבקר בידיעה גמורה שאין סיבה ממשית לקום. שום דבר לא מחכה לי. אין אף מסגרת תובעת משהו. בכל מקרה קמתי. החלטתי כבר אתמול לנסות לאמץ אל לבי את הצעותיה של איזו דיאטנית בעיתון שקראתי - למשטר ולמסגר היטב את שעות הערות שלי, על מנת למנוע פדיעה ברמות הסוכר או השמנה בלתי רצויה. הענין, שאצלי כוונות טובות מובילות לאפס עשייה בדרך כלל. נחיה ונראה.